^
בס"ד
search

נושאים

הרשמו לדיוור

חודש חשון לפי הקבלה
  • מאמר
  • מוקלט
  • וידאו

חודש חשון לפי הקבלה *מקיף ומעמיק

דוד אגמון

מסדרת חודשי השנה בעבודה הרוחנית לאור הקבלה
הכוחות הרוחניים הפועלים בחודש חשון וכיצד להיעזר בהם להתפתחות רוחנית

כח התחדשות

עם ישראל משול ללבנה. ממש כפי שהלבנה מתחדשת בכל חודש, כך קיימת בנו יכולת ההתחדשות. למעשה, בכל יום, ובכל עת יש התחדשות בבריאה כולה. כמו שאנו אומרים בתפילה, "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". שורש המלה חודש משמעותו התחדשות. כל חודש מביא עמו אור חדש לבריאה. מסגרת קדושת זמן ייחודית המשמשת עבורנו כמדרגה להתפתחות רוחנית. כל חודש מסוגל לצמיחה בתחומים המיועדים לו, פועלים בו כוחות שונים, ומתגלים כלים ייחודיים לעבודת האדם.

כמו כן, הלימוד הזה חשוב ממש כמו לימוד תמרורי התנועה עבור מי שרוצה להיות נהג טוב. הרי לא נדמיין אדם נוהג ברכב ללא ידיעת התמרורים והחוקים הפועלים במציאות הכביש. זה יהיה ממש פיקוח נפש ומעשה שלא יעלה על הדעת. לכן, חכמי הקבלה לימדו אותנו את חוקי החיים, תנאי הזמנים השונים, התמרורים שבדרך. כלים מעשיים שבאמצעותם נוכל לעשות את עבודתנו הרוחנית ביתר דיוק ובהירות, ובסיעתא דשמיא, גם ביתר הצלחה.

[מומלץ לעיין במאמר הקדמה לחודשי השנה בעבודה הרוחנית לאור הקבלה]

חודש חשון – מבנה רוחני

כתוב בספר היצירה: "המליך אות נ' בריח וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם עקרב בעולם ומרחשון בשנה ודקין (מעיים) בנפש זכר ונקבה".

הצרוף המאיר בחודש זה, ו-ה-ה-י, היוצא מראשי התיבות, "וּדְבָשׁ, הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה" (דברים ו', כ"ה).

[כדי להבין עניינם של הצרוף, האותיות והתכונות של החודשים מומלץ לעיין במאמר הקדמה לחודשי השנה]

מבוא לחודש חשון

חודש חשון הוא השמיני במנין החודשים המתחיל בניסן ושני לפי מנין החודשים המתחיל בתשרי. השם חשון ניתן לו על ידי הגולים שעלו מבבל. החודש הזה נקרא גם מרחשון וזאת משני טעמים. האחד, שהוא מאופיין בכך שאין בו חגים כלל ובו ירד המבול בימי נח ואירעו בו צרות מרות ורעות בכל דור ודור. הטעם השני, מרחשון, על שם המים, כלומר הגשם שהעולם צמא לו ומצפה אליו בחודש זה. 'מר' פרושו טפת מים כמו שכתוב, "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי" (ישעיה מ' ט"ו). גם נקרא החודש הזה יֶרַח בּוּל, שכתוב בספר מלכים, "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת, לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ, שֶׁבַע שָׁנִים" (מלכים א' ו'). בחודש הזה סיים שלמה המלך לבנות את בית המקדש והיה הדבר לברכה. משום שבכל שנה מאז המבול, כל אותם ארבעים יום, היה העולם שרוי בפחד והגשמים היו מזעזעים את הארץ, ומשסיים שלמה המלך לבנות את הבית בחשון פסקו אותם מ' יום מלעשות רושם בעולם. על כן נקרא ירח בול, זהו המבול פחות מ' יום שניתקנו. שלמה המלך חשב כי בית המקדש יחנך בחודש זה. אולם הבית נשאר נעול כשנים עשר חודש עד שבא תשרי ובו היתה חנוכת הבית. לפיכך הבטיח הקב"ה לחודש חשון שבו יבנה הבית השלישי ב"ב. מזלו של החודש עקרב, שהעולם צמא בו לגשם כעקרב שהוא צמא למים (ספר התודעה). השם עקרב מעיד על אופי העבודה של החודש. "חודש מרחשון מזלו עקרב וטבעו קר ועניינו קשה" (הרמד"ו, ספר ליקוטים ב'). באמצע שמו האותיות ק"ר ובחיצוניותו האותיות ע"ב. ע"ב בגימטרייה חסד, שעלינו להגביר את החסד בחודש זה כדי להתגבר על הקר החיצוני והקר הפנימי. "עקרב בגימטריה דוד משיח" (בני ישככר) לרמז שבחודש הזה יהיה תיקון מלכות בית דוד ויבנה הבית השלישי.

חודש של תפילה

במהלך חודש תשרי עסקנו בתפילות ותחנונים, דברי שבח ותהילה, ובו הקב"ה פתח את פינו לרווחה. ממש כפי שאנו אומרים בתחילת תפילת עמידה, "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" (תהילים נ"א). עכשיו משמגיע מרחשון, השפתיים כבר רגילות בתפילה. אמר הרבי מרוז'ין, מרחשון זה מלשון מרחשן, שהשפתיים ממשיכות לרחש כל החודש. ממש כמו אדם שספר כסף כל היום, בלילה יחלום על כסף, כך אנו שעסקנו בתפילה חודש שלם, יכולים עכשיו להשתמש בכח הזה וממילא להמשיך אותו אל התפילות של חודש חשון. על כן אומר הרב שיינברגר שליט"א, "התפילות של מרחשון הן במעלה עליונה" (חוברת היכון). בידוע, שתפילות מסוגלות להפך מציאות, כך יתהפך לנו המר והמרירות של חשון למתיקות אין קץ, להפך ה'מר' ל'רם', להשיב את כל חלקי המציאות אל שורשם, לדעת כי "המלך היושב על כסא רם ונישא" הוא השליט על הכל. ממש כפי שאמרנו בתפילות ראש השנה, אלא שעכשיו צריך להשיב את ההבנה אל הלב בתוך מציאות החול של חשון וזאת עבודת התפילה.

נפילה

חודש תשרי העטור בחגים ומצוות מעשיות, התעלות רוחנית שמגיעה לשיאה בדבקות הגדולה של שמחת תורה, החזרה לשגרה בחודש חשון שכולו חודש של חול ללא חגים, עשויה לעיתים להיות מלווה בתחושת ירידה ורפיון. אלא שהבורא הניח את הרפואה לפני המכה. האות של החודש היא האות נ'. במזמור "אשרי יושבי ביתך" (תהילים קמ"ה) הנאמר בתפילה שלוש פעמים ביום אנו מוצאים פסוקים על סדר הא"ב, רק האות נו"ן חסרה בו. הגמרא מסבירה שזוהי האות המסמלת "נפילה" ולכן היא לא מוזכרת כלל. אלא שדוד המלך הוסיף אותה ברוח קדשו וברמז באות סמ"ך, באומרו "סוֹמֵךְ השם, לְכָל-הַנֹּפְלִים" (ברכות ד'). הבורא תומך בנופלים. ה"בני יששכר" מפרש כי בחודש חשון היתה המרידה במלכות בית דוד. כמו שכתוב, "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ... אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּו" (מלכים א' י"ב), לִּבּו אותיות בּוּל. באותה עת אמרו כל העם, "מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי" (שם ט"ז), זה החודש מציין את תחילת הנפילה של מלכות בית דוד, ונפילה זאת היא הסיבה להפסקת הנבואה לדורות האחרונים. אלא שהבורא ברב רחמיו נתן לנו חיסון בחודש שבא אחרי חשון. החודש כסלו נברא באות ס'. החיבור של שתי אותיות החודשים, נ' של חשון וס' של כסלו, יוצרות את המילה נס, וזה שאמרו בגמרא, הוסיף דוד ברוח קדשו את האות נ' במזמור אשרי בפסוק שבא אחרי העלמתה מפני הנפילה, "סוֹמֵךְ השם, לְכָל-הַנֹּפְלִים", שיאיר האור הגנוז המתגלה בחנוכה ויתקן את הנפילה. בכך הבטיח דוד המלך את הופעתה של רוח הקודש בעם ישראל גם בדורות האחרונים. עד הזמן שבחודש הזה יבנה בית המקדש השלישי ויתבטל שיעבוד המלכויות ותחזור מלכות בית דוד למקומה (בני יששכר, מאמרי חשון). אם כך, כדי להתמודד עם תחושת הנפילה של חשון עלינו להתחזק ולדעת שהבורא הכין עבור כל אחד מאתנו גם את התמיכה והסמיכה המתאימה כדי שנוכל להתמודד עם כל הבא עלינו לטובה. כפי שאומר ה"פרי צדיק", "והנה בכל חודש יש עניין מיוחד לעסוק, וחודש מרחשון העסק להתחזק להחל לקום מהנפילה ולהכניס עצמו לקדושה ביראת השם" (פרי צדיק על התורה), ותמיד לחכות ולצפות לאור הגדול שמגיע אחרי העמידה בניסיון הנפילה.

ייסורים או תורה

בחודש חשון התרחשה אחת הנפילות הגדולות ביותר בחיי האנושות, בחשון החל המבול שהשמיד את רב העולם, שכתוב בו, "וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל, הָאָדָם. כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ" (בראשית ז', כ"א-כ"ב), קטסטרופה גלובלית. האנושות הביאה על עצמה כליה כמעט מוחלטת. חכמת הקבלה מלמדת אותנו שיש שני חומרים בבריאה – אור וכלי. האור הבא מצד הבורא הוא תמיד טוב, מתוך הבנה שר"ע זה רצון עצמי, זהו הגורם לכל הפעולות הרעות של האנושות – האגואיזם, ומובן שבבורא אין רע, מפני שאין בו רצון למשהו כי ממי יקבל. הכלי שהוא הנברא הוא הרצון לקבל לעצמו. בהתאם לעבודה הרוחנית ורמת הזיכוך של הכלי, כך תהיה צורת הופעת האור בעולם והמילוי של הכלים עצמם. מעשי דור המבול היו כה מושחתים ש"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹקִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס" (בראשית ו', י"א). האגואיזם היה כל כך עצום שכל הטבע התקלקל, והעניין הוא כי בדורו של נח היתה אמורה להינתן התורה, אור גדול ירד משמיים. כמו שכתוב במדרש, "אמר רב אחא בקש הקב"ה ליתן להם ארבעה דברים – תורה ויסורין ועבודת קרבנות ותפילה" (שמות רבה ל"ו). גם נשמתו של משה היתה מוכנה. כמו שכתוב, "כי משה הוא גלגול הבל בן אדם, ואח"כ נתגלגל בשת אחיו, ואח"כ בנח הצדיק, שהיו בדורו דור המבול" (האריז"ל שער הפסוקים). הכל היה מוכן לירידת השפע אלא שהדור שיחת את הכלים, וכמו שמוסבר בספר היצירה, השפע הפך לפשע, הענג הפך לנגע, המים שמחיים את הכל הפכו למים שממתים את הכל, והכל על פי בחירת האדם. בני מזל עקרב ידועים כטיפוסים מאוד אנרגטיים וקיצוניים. בחודש הזה כולנו יותר מאופיינים בתכונות אלו. יתרה מזאת, אין העדר ברוחני, בכל חודש חשון מגיעה הארה גדולה לעולם. האם נהפוך אותה לגשם ומטר שיצמיחו דברים טובים או ח"ו למבול שעושה להפך. הכל תלוי אם נלך בדרך הייסורים של האגואיזם או בדרך תורה של השפעה לזולת והשפעת נחת רוח לבורא.

ריח טוב

בספר היצירה כתוב, "המליך אות נ' בריח". האות של חודש חשון הומלכה בחוש הריח. זהו החוש המיוחד מבין חמשת החושים. ידוע שבחטא אדם הראשון נתקלקלה כל הבריאה, טוב ורע התערבבו זה בזה וגם החושים נפגמו. מלבד חוש הריח. כתוב בבראשית כי האישה ראתה את העץ, שמעה לנחש, מיששה ונגעה בפרי וגם כמובן טעמה אותו. ראיה, שמיעה, מישוש וטעם, אלה החושים שהשתתפו בחטא. "חוש הריח שלא הוזכר שם במעשה ההוא, ממילא לא נשתמשו בו בפועל ההוא ולא נפגם כל כך כאלה החושים. הגם שקיבל פגם מחמת שהוא מצורף בגוף עם שאר החושים, עם כל זה כיון שהחוש הזה בפני עצמו לא הפעיל בפועל ההוא, הנה לא נפגם כמוהם. על כן גם היום הוא אינו גופני כמותם, והוא דבר שהנשמה נהנית ממנו" (בני יששכר). כמו שאמרו חז"ל " מנין שמברכין על הריח, שנאמר כל הנשמה תהלל י'ה הללוי'ה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח" (ברכות ו').

עוד על התכונות הרוחניות של חוש הריח אנו לומדים בדברי הזוהר הקדוש. בפרשת תולדות מסופר כיצד נכנס יעקב במרמה אל יצחק אביו לקבל את הברכות, וכתוב, "וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ" (בראשית כ"ז, כ"ז). הזוהר מפרש, "מקרא זה נאמר על (ספירת) זעיר אנפין, שהוא סוד קו אמצעי, והוא מגביל את הארת החכמה שתאיר בסוד ריח, דהיינו ממטה למעלה" (הסולם, תולדות). כל עניין משיכת השפע בצורה מתוקנת נקרא ממטה למעלה, השפעה. הקו האמצעי הוא הממעט את השמאל ומכניעו תחת הימין כדי שיאיר ממטה למעלה. כך מתגלה השפע בצורה מתוקנת. אחרי שיעקב לבש את בגדי עשו, העלו הבגדים ריח משום שיעקב הוא הקו האמצעי. המקרא ממשיך, "וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ השם" (שם), והזוהר אומר, "איזה שדה הוא... הנוקבא (ספירת המלכות) הנקראת, חקל תפוחין קדישין... הוא שדה, אשר אבות העליונים, שהם חסד, גבורה, תפארת של זעיר אנפין, סומכים אותו ומתקנים אותו...  אז היא בהארת החכמה ולהיות הארת החכמה שבה מאירה רק ממטה למעלה, היא מכונה בשם ריח, כי הריח מקובל ממטה למעלה מן החוטם אל המוחין, ואינו מושפע ממעלה למטה" (שם). אפילו בגשמיות ניתן לראות, "שכן דרך הריח, שמקובל להריח ממטה למעלה" (זוהר הסולם בראשית א'), הריח עולה בחוטם ממטה למעלה. החוטם הוא כנגד ספירת התפארת כנגד יעקב אבינו, הקו האמצעי המגלה את השפע בצורת ריח ניחוח.

קלקול העולם התחיל באדם הראשון. שלושה גלגולים מרומזים בראשי תיבות שם אד"ם - אדם, דוד, משיח (האריז"ל, שער הליקוטים). "הנה כאשר ימלוך מלך המשיח הוא אדם בעצמו, אז יתוקן חטא אדם הראשון ויבולע המוות לנצח כידוע" (בני יששכר), וזה שכתוב בזוהר הקדוש, "מלך המשיח דן בריח" (זוהר יתרו). וזה שאומר הנביא, "וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ השם רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת השם. וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת השם" (ישעיהו י"א). אז לא יועילו הריחות הסינטטיים והעמדות הפנים, לא מלבושים חיצוניים ולא עושר וכבוד, אלא ריח טוב יעלה מהמידות הטובות והלב הטוב השוכן בפנימיות, את זה יריח משיח בן דוד ויתקן את כולנו.

סיפור

מסופר על ר' דוד בּידרמַן מלֵלוֹב, תלמיד חכם שעסק שנים בתורה בתעניות ובסיגופים כדי לתקן את נפשו. היה צם בכל ימות החול, בין שבת לשבת. למרות כל זאת לא הרגיש שלמות בנפשו. באותה עת הגיעה לאוזניו השמועה על הרב הקדוש, ר' אלימלך מליז'נסק. קם ר' דוד ונסע אליו בתקוה למצוא מזור לנפשו. בערב שבת עמד ר' דוד בין הבאים לקבל את פני ר' אלימלך, והרבי היה מושיט את ידו לכל הבאים. כשהגיע לפניו ר' דוד, נרתע לפתע הרבי והחזיר את ידו, הסב את פניו אל הקיר ואמר: "מי הוא זה אשר העז לבוא אל ביתי, וריחו רע כל כך?!" נבהל ר' דוד מדברים קשים אלו ויצא משם בחפזה ושב בלב כבד אל האכסניה שלו. משהפציר בו בעל האכסניה, סיפר ר' דוד את אשר קרה. "אולי מקרה הוא, ואולי הייתה לרבנו איזו טעות" ניחם בעל האכסניה את ר' דוד והציע לו לשוב מיד לבית מדרשו של ר' אלימלך, להמתין באחת הפינות, ובסוף התפילה לשוב ולנסות להושיט את ידו לרבי, וכך עשה. חזר ר' דוד לבית המדרש והתפלל בפינת החדר. לאחר התפילה שב ועמד לפני הרבי והושיט את ידו לשלום. גם הפעם קרא הרבי בקול ואמר: "מדוע הגיע אדם זה לביתי, להבאיש ריחו כאן?!". שב ר' דוד לחדרו ובכה בשיברון לב כל הלילה. בבוקר לא הלך עוד לבית המדרש ובלבו החליט כי מיד בצאת השבת, לאחר ההבדלה, יעזוב את המקום וישוב לביתו. אך כשהגיע זמן סעודה שלישית חשב בלבו, אולי בכל זאת אנסה לשמוע חידושי תורה מרבי אלימלך. נעמד ר' דוד מחוץ לחלון בית המדרש, הטה אוזן והקשיב לר' אלימלך אומר דברי תורה בהתלהבות רבה כדרכו. בתוך דבריו קרא הרבי ואמר: "ישנם כאלה הבאים אליי אחרי שעסקו שנים רבות בתורה ובסיגופים. אפילו קיימו כבר את תשובת הקנֶה, ואפילו הטיפו מעצמם 'דם ברית'. אחרי עבודה קשה כזאת הם בטוחים שראויים הם שתשרה עליהם רוח הקודש. ממני הם מצפים שאשלים חסרונות קטנים שיש בהם ושאושיט להם רוח הקודש כרצונם. שקרנים הם, המשקרים לעצמם! אינם יודעים הם שכל עבודתם אינה כלום. אפילו כטיפה מן הים. אפילו לא כחוט השערה! מלאי גאווה הם, וכל עבודתם בגאוות לב, וצריכים הם לשוב בתשובה שלמה ולהתחרט על כל העבודה שעשו עד היום. צריכים הם להתחיל מחדש לעבוד את השם באמת ובתמים". כששמע ר' דוד את הדברים יוצאים מפי קודשו של הרבי בכה שוב בכי מר, ולבו נמס בקרבו, עד שכמעט יצאה נפשו מרוב עצב ושברון רוח. לא היה ספק בלבו כי אליו התכוון הרבי בדבריו. בייאושו עמד מאחורי חלון בית המדרש ובכה בתשובה שלמה.

כאשר נערכה ההבדלה של מוצאי שבת בבית המדרש גמלה החלטה בלבו של ר' דוד. "חוטא גמור אני," אמר לעצמו, "יהיה אשר יהיה, אדחק ואכנס אל חדרו של ר' אלימלך, אפול לרגליו ולא אקום עד שיורה לי דרך תשובה". בתום ההבדלה דחף ר' דוד את הדלת בשקט ונכנס אל החדר. מיד קם ר' אלימלך לקראתו, רץ אליו וחיבקו בחום. "ברוך הבא ר' דוד היקר!" קרא הרבי והושיב את ר' דוד בחיבה עצומה ובאהבה לידו אצל השולחן. ר' אלעזר, בנו של הרבי, עמד המום ותמה: "הלא זה האיש שאבי לא יכול לסבול ואף גירשו פעמיים מעל פניו". "חלילה!" אמר רבי אלימלך, "הלא כעת זהו איש אחר לגמרי. הנה זה ר' דוד היקר שלנו!". מאותו היום הפך ר' דוד לתלמידו המובהק של הנעם אלימלך. (מתוך אתר 'זושא').

קירוב הגאולה

"ל אמרו, "ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב" (סנהדרין צ"ז). חז"ל מלמדים ששלושת הדברים הללו באים בהפתעה לאדם, והדברים ברורים לגבי מציאה ועקרב, אולם מה לגבי משיח. כתוב בגמרא, "בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפו"ר, צפית לישועה" (שבת ל"א). זאת אומרת שאנו חייבים לצפות למשיח. הרבי מלובביץ' מסביר, 'היסח-הדעת', זהו סוג עליון של ציפייה למשיח. אנו נדרשים לצפות למשיח לא על בסיס הבנתנו האישית בטוב שיהיה לנו כשיבוא המשיח. עלינו להסיח את דעתנו מכל המחשבות על טוב גשמי או רוחני, והמחשבה צריכה להיות בדבר אחד בלבד - שתושלם הכוונה האלוקית בבריאת העולם, "להיות לו יתברך דירה בתחתונים" (שיחות ש"פ עקב תשי"ג). הציפיה כוללת הכנה של הכלים שלנו לגאולה. אומר הרב שיינברגר שליט"א, "כדי שתבוא הגאולה, וכדי שנקבל את הגאולה כהלכה, צריכים להיות כבר בני גאולים, ולא אנשי גלות הדואגים רק לעצמם ולאינטרסים שלהם, אלא אלה שזוכרים את המשמעות של אהבה ואחדות ורוצים להיות עם אחד. צריך לחפש את המאחד, ולא את המפריד, כי יש ב"ה הרבה דברים שבהם העם הזה מאוחד, וצריך רק לקשור אחד לאחד, שיהיה קשר גדול, וזו כבר אתחלתא דגאולה, כלומר, שהתחילה הגאולה" (חוברת היכון). זאת אומרת, בנין בית המקדש השלישי בחודש חשון, תלוי בעבודה שיש לכולנו לעשות בעניין היפוך הרצון האגואיסטי לרצון של השפעה לזולת, אהבת ישראל וקירוב לבבות בדרכי נועם. אלה הכלים לאור הגאולה השלמה.

ציונים חשובים בחודש חשון

ג' חשון - רבי ישראל מרוז'ין
ג' חשון - הרב עובדיה יוסף
ד' חשון – האדמו"ר מפיאסצ'נה - רבי קלונימוס קלמיש שפירא
י' חשון - גד בן יעקב אבינו
י"א חשון – רחל אמנו
י"א חשון – רבי מנחם נחום מטשרנוביל
ט"ו חשון – החזון איש - רבי אברהם ישעיהו קארליץ
כ' חשון – המקובל ר' מרדכי שרעבי 
כ"א חשון – "חסד לאברהם" - הרב אברהם אזולאי
כ"ד חשון - בנימין בן יעקב אבינו

מוקדש לרפואת דוד בן צילה, יעקב בן רוזה, יריב בן רינה, נוריאל בן פארי, אפרים בן רות, צילה בת לאה, קרן נעמי בת עפרה בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, דב שמואל ישראל בן מרדכי ז"ל ת'נ'צ'ב'ה

תגובות

מוצרים מומלצים

שאלות ותשובות

שאלות עמוקות על עץ הדעת

ישנם הרבה שאלות אבל אתחיל באחת מדוע אלוהים שם את עץ הדעת אם רצה שלא נדע. ולא רק בגלל "שרצה" לבחון את אדם וחוה?
... לשאלה המלאה

זכר לחורבן הבית בבנין חדש

אמה על אמה לא מטויחת, צריך להשאיר בכניסה לבית מבחוץ או מבפנים? תודה מראש
... לשאלה המלאה

התבוננות בנרות חנוכה

היי הרב דוד, לגבי מה שכתבת על נרות חנוכה- האם בחצי שעה יש רק להביט בנרות או ללמוד לידם תורה/ תהילים וכו׳? מה יותר גבוה? דבר שני, האם זה רלוונטי גם לבנות? כי בדרך כלל אנחנו לא מדליקות את הנרות פיזית, רק יוצאות ידי חובה. תודה
... לשאלה המלאה

תרומות

יצירת קשר/שאלות לאתר



אתר שומר שבת
שבת שלום
אתר מודעות אינו פעיל בשבת